תרמתי כסף וגרביים לפליטים מאוקראינה, למרות שאני יודעת שלא הייתי צריכה

מה ארגונים הומניטאריים צריכים לדעת על הרצון של תורמים קטנים לסייע בזמן משבר הומניטארי

העורכים של אתר מדיום, עם 61 מליון עוקבים שלו, בחרו את הטקסט שלי על תרומות לפליטים באוקראינה לרשימת ההמלצות היומית שלו What we’re reading today מתחת לטקסטים של הוגים חשובים בעולם התקשורת והשיווק כמו סקוט גאלאווי וסינאן אראל. התרגשתי עד דמעות.

בטקסט ניתחתי למה אנשים בכל זאת תורמים בגדים וצעצועים לפליטים באוקראינה למרות שהם יודעים שעדיף לתרום כסף ומה ארגוני סיוע בינ״ל יכולים לעשות עם זה כדי להניע שינוי גדול.

תרומת כסף בשעת חירום היא הדרך היעילה ביותר לסייע

תרמתי לפליטים מאוקראינה כסף וגם זוגות גרביים חדשים ובובות.

בהתחלה תרמתי כסף דרך הקרן הפילנתרופית של גוגל. ההנגשה שלהם נקייה, מדויקת והגיעה בדיוק בזמן הנכון. רציתי לתרום והכפתור שלהם הזכיר לי והציע את הדרך הקלה והפשוטה לעשות את זה.

אין ספק שלתרום כסף זו הדרך היעילה ביותר לסייע, בייחוד כשמתרחש משבר הומניטרי. ארגוני הסיוע הגדולים מסבירים שכסף מאפשר להצמיח את הכלכלה המקומית, למלא צרכים ספציפיים של פליטים ולתת פתרונות נקודתיים שמתאימים להם. תרומות חפצים דורשות כסף וכח אדם לשינוע ומיון ועלולות ליצור פקק במקום לספק פתרונות מותאמים.

סרטון נהדר של סוכנות הסיוע הבינלאומית האמריקאית USAID שמסביר למה תמיד עדיף לתרום כסף

מה הבעיה עם תרומות כסף?

הבעיה עם תרומות כסף היא שההסבר הרציונלי והמדויק לא מספק מענה רגשי לתורמים. נכנסתי לאתר של google.org, בחרתי ארגון, סימנתי סכום, הקלדתי פרטי כרטיס אשראי, וזהו, נגמר תהליך התרומה. מה עכשיו?

חסר בתהליך הזה ה-warm glow, אותו רגש התעלות שתורמים מרגישים אחרי שהם תורמים. התרומה הדיגיטלית לא נותנת את החוויה הפיזית של לתת משהו שהיה שייך לך ועכשיו יהיה אצל ילד אוקראיני. ההיבט הפיזי הוא חלקי. היא לא כרוכה בכאב, בפרידה מחפץ או בהקרבה, מעבר לסכום הכסף שעובר בטראנזאקציה דיגיטלית לאי שם. כשאנחנו תורמים גרביים חדשים, מוצרי היגיינה ובובות, אנחנו יכולים לדמיין איך ילד יהנה מהם או איך ההורה שלהם יגרוב להם גרביים נקיים וחדשים. זה ממלא אותנו באושר ונותן לתרומה שלנו נופך מוחשי. זה כבר לא מידע דיגיטלי, אלא חיבוק חם שנשלח מרחוק. 

התרומה הכספית שלי נבלעה בין מליוני התורמים מכל העולם, ולכאורה חסרת משמעות לעומת התרומות הגדולות באמת. לכאורה, כי כמובן שתרומות קטנות באופן יחסי מצטברות למאסה גדולה שתעשה שינוי.

הרציונליזציה של התרומות, שהיא מאד לא טיפוסית לישראל שבה אוהבים יותר להתנדב ולתת ציוד אבל פחות לתרום כסף, נכונה. אבל היא קשה לעיכול כי היא לא נותנת אאוטלט רגשי לכאב שמצטבר.

תרומה היא יותר מטרנזאקציה כלכלית

תרומה היא רגשית וגורמת הנאה וסיפוק.  להודות שצריך להעביר רק כסף לאו"ם זה כאילו להגיד שאין לנו באמת דרך להשפיע על הקטסטרופה, וזה משאיר אותנו חסרי אונים. ולכן, אנשים שולחים בובות ושמיכות וגרביים (גם אנחנו שלחנו). כי זה מה שיש לנו לתת במשחק הנוראי הזה שמתנהל מעל הראש שלנו. סכומי הכסף הצנועים, חוסר היכולת להשפיע, משאירים אותנו מתוסכלים ומודאגים.

לכן, ארגוני סיוע הומניטריים וחברות שרוצות לסייע לפליטים צריכים להכיר בכך שרגש שמלווה תרומה הוא חלק בלתי נפרד מתהליך פילנתרופיה וגם להבין את חוויית חוסר האונים של התורמים ולפתח מנגנון שיאפשר לאנשים לתרום כסף אבל גם להיות שותפים באופן אפקטיבי, ולתעל את התרומה שלהם לכיוון פרודוקטיבי: למשל גיבוש קהילות שמזרימות כסף, עיצוב חוויית התרומה הדיגיטלית, חיבור התורמים להשפעה של התרומה ועוד.

עידוד אנשים שרוצים לעזור לאופן הסיוע האפקטיבי ביותר (כסף) ובמקביל הפיכתם לשותפים (בחוויה) ולא רק לתורמים דיגיטליים אנונימיים יוכל לא רק לגייס יותר תרומות לפליטים מאוקראינה, אלא גם לחזק את הארגונים ההומנטיאריים ולהפוך את התורמים לשותפים לדרך. ווין-ווין לכולם.

תרומות לאוקראינה
Photo by Neelam279 on Pixabay
ד"ר שני הורוביץ-רוזן

ד"ר שני הורוביץ-רוזן

מומחית לתקשורת אסטרטגית, סטוריטלינג ודיוק מסרים

רוצים לשפר את הנראטיב השיווקי שלכם?

בואו נעבוד יחד

רוצה עוד תובנות על תקשורת ומסרים אפקטיביים?

כדאי להירשם לניוזלטר!
אני שולחת עדכון אחת לחודש.